קולטני טעם במקומות בלתי צפויים

חוקרים גילו שתאי החישה נמצאים לא רק על הלשון, אלא במקומות רבים נוספים בגוף, חלקם אפילו במקומות בלתי צפויים.

רצפטורים למרירות, למתיקות ולאוממי מפוזרים בבטן, במעי, בצינורות המרה ובלבלב. כמו כן יש לנו רצפטורים גם באפיתל האף, בקנה הנשימה, ואפילו בתאי זרע ובאשכים אצל גברים.

החוקרים ניסו ועדיין מנסים להבין מה תפקידם של הרצפטורים בכל אחד מהאיזורים הללו.

אז מה גילו החוקרים עד כה?

במערכת העיכול, נוכחות הרצפטורים כנראה קשורה למזון. הרצפטורים עוזרים לתהליך העיכול ע"י השפעה על התיאבון וויסות ייצור האינסולין. הכיצד?

הרצפטורים לטעם המתוק נמצאים בתאים בתוך המעי ובתריסריון. תאים אלה מייצרים את הורמון ה-incretin אשר מעורר את הפרשת האינסולין ושולח סיגנל של שובע למוח. הרצפטורים לטעם המתוק שבמעי "פוגשים" למעשה את הסוכר בפעם השניה (אחרי שנקלטו בתאי החישה בלשון). טעימה שניה זו גורמת להובלת גלוקוז לתאים ולמחזור הדם, וככל שזה קורה מהר יותר, כך יותר אינסולין יופרש. ידוע שאכילת גלוקוז גורמת להפרשת יותר אינסולין מאשר הזרקה שלו ישירות למחזור הדם. חסימה או ביטול של הרצפטורים הללו למתוק מורידה את שחרור האינסולין. זהו ממצא חשוב שיכול לעזור לנו לשלוט על רמת הסוכר בדם.

רצפטורים נמצאו גם בתעלות המרה, אשר מייצרות הפרשות של הגוף. תפקיד הרצפטורים בתעולות המרה עדיין לא ברור.

במערכת העיכול נמצאו גם רצפטורים לטעם מריר, אשר להם יש תפקיד מנוגד. תרכובות מרירות שמגיעות לקיבה בהתחלה גורמות להפרשת ghrelin, הורמון שמגרה אכילה. אבל אחרי 30 דקות, רמת המזון הנצרכת יורדת. פעולה זו כנראה מרסנת את התיאבון ע"י הארכת תחושת השובע, אולי כדי למנוע עיכול מזונות רעילים.

רצפטורים לטעם המריר (T2R), נמצאו גם בחללי האף, שם יש להם השפעה על תהליך הנשימה. תרכובות מרירות שמגיעות לרצפטורים אלה, גורמים לקשיי נשימה, לשיעול ונזלת. נראה כי הרצפטורים הללו שנחשפים לגירויים מזיקים באויר, כמו גם לתרכובות שמיוצרות ע"י חיידקים שגדלים בתעלות האף, מעבירים את הסגנל שלהם לעצב המשולש, שבאופן זמני מעכב את הנשימה. תגובה זו לפי השערת החוקרים, נועדה למנוע שאיפת חומרים מזיקים לתוך הריאות.

באף יש גם רצפטורים לטעם מתוק ואוממי, אך התפקיד שלהם עדיין לא ברור.

רצפטורים לטעם המריר נמצאו גם בסיליה (שערות) בנתיבי אויר בתאי אפיתל. כשהחוקרים גירו את הרצפטורים האלה בתרכובות מרירות, כמו ניקוטין וקינין, השערות נעו אחורה וקדימה, כפעולת עזר לנקות את פתחי האויר מהתרכובות המזיקות.

לאחרונה נמצאו תאי חישה לטעם האוממי גם על פני השטח של תאי זרע. נראה כי תאי חישה אלו משפיעים על הבגרות שלנו. החוקרים סבורים שרצפטור לאוממי שומר על הזרע במצב "שקט" ע"י שליטה ביוני קלציום ו-cAMP אשר ידועים כבעלי השפעה על התהליך לפני הפרייה, עד שהזרע מגיע לביצית.

רצפטור לטעם מר נמצא גם באשכים. ביטול התאים הללו, גורם להפחתה משמעותית במספר תאי זרע בוגרים.

לסיכום, חקירת התפקידים ודרך הפעולה של הרצפטורים לטעם שמפוזרים בכל הגוף יכול לעזור להבנת מחלות שונות, החל בהפרעות אכילה, וכלה בסוכרת או אי פריון. הבנה ועיבוד כל האינפורמציה הזו תיקח זמן, אבל ברור שהתפקוד של הרצפטורים לטעם היא הרבה מעבר להנאה שלנו מאכילת עוגת שוקולד. אין ספק שלמחקר בנושא זה יש השפעה מכרעת על דרכי הטיפול במחלות שונות.

https://www.nature.com/articles/486S7a#change-history
דילוג לתוכן